<h1>רבינו ירוחם מישרים נ"ט ח"ה</h1>
<h2>דף פז.</h2>
סרסור שלוקח ממוכר במדתו ונותן ללוקח ונוטל שכר על המדידה ונשברה החבית חייב סרסור אף על החבית ואם אין שם הסרסו' אף על פי שהמדה שלו פטור ומוכר שמן חייב. וחייב להטיף ג' טיפין ואם אחר שלשה טפין הרבה לטפטף יותר או נאסף בשולי המדה של המוכר וחנוני אינו חייב להטיף ג' טפין בתרא.
<h2>דף פז:</h2>
השולח בנו קטן אצל חנוני עם דינר ושיתן לו חצי משמן ונתן לו שמן וחצי דינר ובחזרתו שיבר הפך ואבד הדינר חייב לשלם החנוני הפך והשמן והאיסר והוא שמדד באותו הפך החנוני לאחרים פי' או שלקחה להשתמש ממנה בשום דבר כי נעש' שואל שלא מדעת וחייב באונסין עד שיגיע ליד בעלים אבל אם לא מדד בה לאחרים פטור על הפך לבד וחייב על השאר (כי לאודועי שדריה כלומר להודיעו שלחו כמה היה צריך לא שישלח על יד התינוק אבל הפך אבדה מדעת שהיה יודע שבהליכ' שמא ישברנה) ומה שאמרנו שפטור על הפך פירו' שהוא חיי' על השאר כי לאודועי שדריה כלומר להודיעו שלחו כמה היה צריך ולא שישלח על יד התינוק אבל הפך אבדה מדעת היא שהיה יודע שבהליכה אולי ישברנה וכן פרשב"ם.
<h2>דף פח.</h2>
סיטון שמוכר לחנוני ולוקח מבעל הבית והוא הנקרא גרושירו שלוקח דב' גדול מכמה בעלי בתים ומוכר לחנוני והחנוני מוכר מעט מעט לצריכין מקנח מדותיו אחת לל' יום ובעל הבית אחת לי"ב חדש וחנוני פעמים בשבת ומקום שנהגו למדוד בדקה לא ימדוד בגסה וכן בהפך ומקום שנהגו לגדוש כלומר למלאת המדה עד למעלה כל מה שיוכל הנקרא קולמו לא ימחוק כלומר בצמצום על דופני המדה הנקרא ראידו אפילו יפחות לו מהדמין ואפילו קנה ממנו שתי מדות גדושות ואמר ליה תן לי שלש מדות מחוקות כי הכל עולה למנין א' הג' לב' אסור ואפילו במקום שקונים סאה גדושה בג' דינרין דאמר ליה תן לי סאה מחוקה בב' דינרין שנראה כקונה חצי מדה אסור דאין לו לשנות ממנהג המדינה ולא יעשה המחק הנקרא ראידה שמוחק בה המדה על דופניה לא מדב' קל ביותר כגון דלעת ולא מדבר כבד כגון של מתכת אלא בינוני כגון זית או שקמה וכיוצא בו ולא יעשנו צדו אחת עבה וצדו אחת קצר' ולא ימחוק מעט מעט שמפחית לוקח ולא בבת אחת שמפסיד מוכר ולא ירתיח המדה כלומר בדבר לח שיעלה רתיחה הנקרא אישפומא ונראית מלאה והיא עדין חסרה אחר שקיטת הרתיח' ויעשה מדות והגדולות יעשה בענין שלא יטעו בין זו לזו כאשר תאמר בין שלישית ההין לרביעית ההין וכיוצא בו כי במדות הקטנות בקיאי בהו אינשי כמה הוא כל א' וירצה לרמות מוכר יכיר בו לוקח הנה ביארתי לך דין מדות. ועתה אבאר דין המשקולות גופה של מאזנים שהוא החוט שאוחז השוקל בידו תלויה באויר ג' טפחים וגבוה מהארץ ג' טפחים קנה ומתנ' שלה כלומר העומד באמצע י"ב טפחים וזה המשקל לגרומני כלומר למוכרי ברזל ונחשת ושל מוכרי צמר או זכוכית תלויה באויר שני וגבוה שני ומתנה ט' טפחים ושל בעל הבית תלויה באויר טפח וקנה ומתנה ו' טפחים ושל טור שני כלומר מוכרי זהב וכסף תלויה באויר שלשה אצבעות וגבוה שלשה אצבעות לקנה ומתנה כמו שירצה. ואין עושין משקולות לא בשל עץ ולא בשל אבר ולא משאר מיני מתכות אבל עושה של סלע כלומ' צור ושל זכוכי' וכתב ר"ח דוק' משקולות ששוקלין בהן בשר ושומן שהלחות נדבק בהם אבל משקלות ששוקלין בהן כסף וזהב וכל דבר יבש מותר לעשותו של מתכת. ועושה משקולות עד רביע ליטר' ואם היה מבקש שלש' רביעי ליטרא לא יאמר לו תשקול לי כל רבע בפני עצמו אלא שוקל לו ליטרא ומניח עם הבשר רביע ליטרא פירוש וכן אם רוצה שלשה שמינית ליטרא שוקל לו חצי ליטרא ומניח אוקיא עם הבשר ולא יעשה שמינית ליטרא משקל דאתי לאחלופי ברביע ליטרא אף על פי שהוא כפול אינו ניכר בקטנותו ויש מי שכת' שלעולם לא אתי לאחלופי במשקל שהוא ככלים כמו רבי' וחצי וכמו שמיני ברובע ולפי עושין שמינית ליטרא ואם ירצה לשקול ג' שמיני ליטרא ולשקול חצי ליטרא ומניח עם הבשר שמינית וראשון נראה עקר וכן כתב אבן מאגש בשם רב אלפס רבו. וכן אם מבקשים ליטרי לא יאמר שקול לי כל ליטרא והכרע לכל אח' אלא ביחד ישקלם. ומקנח המאזני' על כל משקל ומשקל בלח אבל לא ביבש כי אינו צריך ונותן לו גרומיו כלומר שיכריע לצד המקח יותר מלמשקולות ובמקום שנהגו להכריע טפח יכריע ובמקום שלא נהגו בלח נותנין לו גרומין ליטרא לק' ליטרי וביבש ליטרא אחת לת' ליטרין. ולא יטמין משקלותיו במלח וטומן משקלות במלח חייב משעת עשייה אפילו לא שקל וכן מרתיח וכן מוכח בגמרא בתרא מציעא. וכתב רבינו חננאל מסורת קבלה בידינו שהמרתיח ומודד כל דבר לא נתוספת המדה כשמרתיח על המדה בצונן א' מל"ג. מעמידין אגרדמים כלומר ממונה על המדות ועל השערים מפני הרמאין ואין מוסיפין המדות יותר משתות ולא ישהא מדה חסרה ויתירה בתוך ביתו ואפילו לא ימוד בה באתרא דלא חתימי אבל באתרא דחתימי המדות מותר כי לא שקי' עד דחזי החותם ושלא ישתכר החנוני יתר משתות והוא שלא הוכר מיום שקנה והוא שמוכר בבת אחת ואם מוכר מעט יחשב כל יציאותיו ומשתכר חוץ מהן שתות ולא ישתכר פעמים בביצים כלומר שאם קנה אותם א' ומכרן לאחר בריוח לא ימכרם בריוח כמו הראשון אלא כמו שקנה אותם. ומה שאמרנו שהמשתכר לא ישתכר יותר משתות דוקא בדברים שיש בהם חיי נפש כגון יין ושמן וקמח וכיוצא בהם אבל דברים אחרים כגון כמון ופלפלין או קשטי לבונה יכול להשתכר כל מה שירצה וכן מוכח מדין התלמוד. וכן כתב הרמב"ם ז"ל ופרשב"ם וכתב אבן מאגאש מעמידין אגרדמים למדות שיתקנם ויחתמם בחותמו וכל שמודד במדה אחרת מכין ועונשין אותו וכן על השערים שיגזור על החנוני שלא ימכור אלא בכך וכך בתרא מציעא.
<h2>דף צג:</h2>
המוכר פירות לחבירו או יין או שמן מקבל [רובע] טינופת או שמרים או פקטים [וכן דבר ידוע לכל פירות ויש בהן הפרש אם מצא בו יותר מרובע ובין דבר ידוע וכן בשמן מקבל פקטים ויש הפרש בדבר אפילו במקום שיש מנהג הכל כמנהג המדינה. בתרא]. וזהו דינם מכר לו מרתף של יין ואמר ליה למקפה כלומר לאוצר נותן לו יין שכולו יפה מרתף זה של יין ואמר ליה למקפה נותן לו יין שכולו יפה ומקבל עשר קוססות למאה מרתף זה של יין ולא אמר למקפא נותן לו יין הנמכר בחנות אמר ליה מרתף זה ולא אמר של יין אפי' היה כולו חומץ אין בכך כלום מרתף של יין סתם ולא אמר זה ולא למקפה מקבל עשר קוססות לק' דפלו' בגמרא והלכה כדברי המקל הילכך מקבל אם יתן מעות ואם לא נתן לא מקבל. ועוד פשוט ואם קנה ממנו חטים מקבל עליו רובע קטנית לסאה שעורי' רובע נשובות לסאה עדשים רובע עפרורית לסאה חטים וכל שאר פירות רובע טינופת לסאה וכאשר תמצא בכל מין ומין בהמפקיד פירות אצל חבירו בחלק שני משומרי' תמצאנו ואם נתן לו מעו' בתשרי ושקיל מיניה בניסן במדת ניסן לא יקח ממנו פקטי' לשמן כמו שכתבתי למעלה ואם ברר אותן ומצא יותר מן הטינופת נותן לו הכל מיפ' מאחר שמצא בו יותר מן השיעור שנתנו לו חכמים ויש מחלקת בגמרא אם מה שאנו אומרין שנותנין לו הכל מיפה הוא מדינ' או מקנסא ולא איפשיטא הלכתא כמאן ואיכא ביניהו כשנודע שלא עירב כלל למ"ד דינא אפי' נודע שלא עירב הוא נותן לו כולו מיפ' ולמ"ד קנס אם נודע שלא עירב אין נותן לו מיפה אלא מה שנמצ' שהיה בו יותר מטינופת מן השיעור שנתנו חכמים לו הילכך אם נודע שלא ערב ונמצ' בו יותר לא קנסינן ליה והרא"ש כת' ומסתב' שאם נמצא יותר מרובע וידוע שלא עירבו הוא דלא קנסינן ליה אבל אם לא נמצא בו אלא רובע ונודע שעירב חצי או שליש רובע קנסינן ליה בכל הרובע לכולי עלמא וכל זה במקום שאין מנהג אבל במקום שיש מנהג הכל כמנהג המדינה בתרא. ועוד פשוט שם בבתרא מכר לו קנקנים בשרון מקבל עשרה פיטסאות לכל מאה שבודאי כך מתקלקלות כשמצרפין בכבשן ואינן אלו עשרה מבושלות בטוב. וצריך שלא יהו שבורות אלא נאות ומזופפות אף על פי שהן מזיעות היין ובתוספתא יתר על כן מחזיר לו השאר ונוטל הימנו דמי' פירוש ולא שייך הכא קנסא ולא טעמא דשכיח ולא שכיח.
